הברכיים של מיכל כאבו אחרי הליכה של יותר משני רחובות. היא התקשתה לנשום כשעלתה במדרגות. היא הרגישה צורך לשבת לעיתים קרובות יותר מבעבר. העובדות הללו לא הפכו אותה לבעלת מוגבלות; הן פשוט הפכו אותה למישהי עם ירידה ביכולת ללכת זמן ממושך כבעבר, בגיל 45. ההבדל בין שתי נקודות המבט הללו משנה את הכל.

איכות חיים נמדדת ברגעים הקטנים והפשוטים. היכולת להשלים מטלות שגרתיות לבד משפיעה על הרווחה הנפשית שלנו הרבה יותר מהרפתקאות חד פעמיות.